החיים שלנו בנויים מנפילות ומהתרוממות למקום נפשי חזק יותר.
המוטו שלי לחיים: אנחנו כל רגע קמים מחדש.
קמים משינה, מכישלון, מטרגדיה, מאימון מפרך, או מנפילה פיזית.
לפני חצי שנה עברתי תאונת דרכים קשה עם האופניים. ריסקתי את עצם הבריח ל 4 חלקים שבר מורכב שכלל קיבוע עם בורג פנימי , שברתי את הצלעות, השכם ונפגעתי במרפק. מאיש פעיל הפכתי לנכה זמנית של 100%, מרותק למיטה, נזקק לסיוע צמוד במשך חודשים.
לקום מחדש – זה המסע שלי בחזרה לתואר "איש ברזל". השנה, המסע הזה קיבל משמעות עמוקה בהרבה. החלטתי לתרום את דמי ההשתתפות שלי בתחרות לעמותת "צעדים קטנים". העמותה הזו מלווה ילדים מדהימים, קטנים עד גדולים. ממש כמו הילדים שלנו. הילדים האלו גיבורים אמיתיים שמתמודדים כל רגע עם מחלת דושן -בקר – אלו מחלות ניוון שרירים קשות ללא מרפא. הילדים האלו מתמודדים כל יום, כל שעה, עם האתגר של לקום מחדש. פיזית ונפשית. אני יודע מה הם עוברים, חוויתי את זה קרוב לשנה כנכה, ואני גאה בהם ומעריך אותם מעומק הלב.
פתחתי את הלב ותרמתי את 400 השקלים הראשונים. עכשיו אני מזמין גם אתכם לעשות מעשה טוב. לצאת לרגע מהמקום הנפשי המכווץ, ולעבור למקום חזק של עשייה ונתינה. אני יודע שזה קשה. הרגילו אותנו לא לשחרר שקל, המציאות שאנו נמצאים בה גררה אותנו לחרדת הישרדות ואגו. השיטה והעולם הקפיטליסטי סביבנו גורמים לנו לרוץ על גלגל כמו אוגרים, לרדוף אחרי המותג הבא או הדגם המתקדם, ולחשוב על כל שקל בחרדת קודש. המרוץ הזה גורם לנו להפקיר את הזמן ולא להתבונן במה שחשוב באמת, מונע מאיתנו להיות נוכחים מספיק עבור הזולת והמשפחה בפרט. מונע לפתח כלי הכלה והקשבה נפשיים לעצמנו ולאחרים. מונע מאיתנו לחיות חיים אמיתיים באמת עם ערות מלאה. בואו נתגבר על החשש. גם תרומה של 20 שקלים היא עולם ומלואו. המטרה היא להרגיל את הנפש לתת, לפתוח את הלב ולהיות שותפים למשהו גדול יותר. מי שנפתח גם פותח שער מיוחד בליבו בנפשו של נתינה כללית, ולא בהכרח פיזית עבור ילדיו, בן/בת הזוג, המשפחה המורחבת והזולת. מוזמנים להצטרף אליי ולתרום לילדים דרך עמותת צעדים קטנים (עמותה מוכרת לצורכי מס)